כגז חסר צבע, מימן מיוצג במונחים צבעוניים. על פי המינוח שבו משתמשת חברת מחקרי השוק Wood Mackenzie, רוב הגז שכבר נמצא בשימוש נרחב ככימיקל תעשייתי הוא חום אם הוא מגוז מפחם או ליגניט; או אפור אם הוא מיוצר על ידי אידוי מתאן שהומר, בדרך כלל באמצעות גז טבעי כחומר הזנה. אף תהליך אינו ידידותי לחלוטין לפחמן. אפשרות נקייה יותר לכאורה היא מה שנקרא "מימן כחול", גז המיוצר על ידי רפורמה של מתאן בקיטור, אך עם לכידה ואחסון פחמן המפחיתים את הפליטות. תהליך זה יכול להפחית בחצי את פליטת הפחמן, אבל הוא רחוק מלהיות אפס. מימן ירוק, לעומת זאת, יכול כמעט לחסל פליטות על ידי שימוש במקורות אנרגיה מתחדשים - שהם יותר ויותר בשפע, אך לרוב מיוצרים בזמנים פחות אידיאליים - כדי להפעיל את האלקטרוליזה של מים. לאחרונה נוספה טכנולוגיה חדשה לתחום ייצור המימן - מימן טורקיז.
זוהי טכניקה לייצור מימן על ידי פיצול מתאן למימן ולפחמן מוצק בתהליך הנקרא פירוליזה. מבחינת פליטות, נראה שהמימן בצבע טורקיז נמוך יחסית מכיוון שניתן להטמנת את הפחמן או להשתמש בו בתהליכים תעשייתיים כמו ייצור פלדה או ייצור סוללות, ומכיוון שמדובר בפחמן מוצק, הוא אינו דולף לאטמוספירה. עם זאת, מחקרים עדכניים מצביעים על כך שמימן טורקיז עשוי למעשה להיות לא יותר נקי מפחמן ממימן כחול בשל פליטות החום הנדרשות לאספקת גז טבעי ולעיבוד.
